"זו בסך הכל שפעת, מחלה ויראלית, ולא צריך אנטיביוטיקה", אני אומר לרבים מהמטופלים הפוקדים בימים אלה את מרפאתי שבה אני, מומחה ברפואה פנימית ובמינהל רפואי, עובד כרופא משפחה עצמאי. על פי רוב היתה אמירה כזו משחררת אנחת רווחה מפי המטופל, אך היום לעתים קרובות אני רואה מבט מודאג על פניו: "זה מסוכן, נכון? מתים מזה?". וגם: "צריך ללכת להתחסן, נכון?". אני מרגיע ומסביר למטופל את הסימנים שעליו לשים לב אליהם ושצריכים לגרום לו לבוא להיבדק שוב כדי לטפל בזמן בסיבוכים האפשריים, וכי ככל הנראה איחר את האפשרות להתחסן ולמנוע את המחלה מלכתחילה. אני משחרר את המטופל לדרכו וקורא לבאה בתור האינסופי של הממתינים להיכנס.
עוד בעניין דומה
מנסיוני כרופא מטפל וכמנהל במערכת הבריאות זו נראית כאחת מעונות השפעת הקשות שראינו, הן במספר החולים והן בכמות הסיבוכים, בעיקר דלקת ריאות. האם ניתן היה לחזות את עוצמת ההתפרצות?
השפעת הקשה בקיץ 2019 בחצי הכדור הדרומי והאיחור בהגעת החיסונים השנה מהיצרן היו בבחינת סימנים מעידים לכך. מה ניתן היה לעשות? כנראה לרכוש השנה הרבה יותר חיסונים מהרגיל ולהגביר את עצמת הקמפיין השנתי להתחסן.
העומס במרפאות הקהילה ובחדרי המיון עצום, הסבל רב וגם הנזק הכלכלי למשק מאובדן ימי עבודה בלתי ניתן לשיעור, וודאי גדול פי מונים מעלות הרכישה של חיסונים עודפים ומהחשש הקבוע בקופות החולים שגם השנה ייזרקו כמה אלפי מנות חיסון שנותרו בסיום העונה ללא שימוש.
העומס הרב במערכת הבריאות הינו אחת הסיבות לשחיקת הרופאים. שחיקה אינה נשמעת מילה נוראה כמו המילה האנגלית Burnout, המתארת תופעה שכיחה ביותר בקרב אנשי המקצוע, שראשיתה ניכור, ציניות ותחושת חוסר אונים, וסופה תשישות עד כדי נטייה להתאבדות.
השחיקה מכרסמת ברופאים מכלה את האמפתיה והחמלה שיש בהם, והיא איננה תופעה שניתן לראות רק בבתי חולים קורסים אלא גם ברפואת הקהילה העמוסה. ניהול משתף ומנהיגות הן אחת מתרופות הנגד לשחיקה והן נמדדות בעתות משבר. ללוחמים בקו הראשון חשוב לראות את המנהלים שלהם נוכחים איתם בקושי. היה יותר מנחמד לראות את המנהלים במרפאות, בחדרי המיון ובמחלקות, אני חושב לעצמי כמי שניהל את המחוז הדרומי באחת מקופות החולים בעת מבצע "צוק איתן" והיה כל יום עם הצוותים במרפאות.
למידע בתקשורת אודות הנפטרים והמאושפזים מהשפעת והחיסונים האוזלים יש כוח רב המשפיע על תפישות והתנהגות האוכלוסיה. הפער בתפישה של חומרת המצב כפי שהוא בעיני המטופל לבין המציאות לאשורה יכול להיות רב ואף מסוכן, ואחד מתפקידי הרופא הוא לגשר עליו.
כאשר מדובר בשפעת, זהו ההבדל בין המטופלת המגיעה בדחילו ורחימו עם חום גבוה מזה שבוע ימים רק כדי לקבל ימי מחלה ובבדיקתה אני מגלה שיש לה כבר דלקת ריאות וירידה ברוויון החמצן בדם, מצב המצריך אשפוז, לבין המטופל שמגיע ביום חמישי בערב עם תחושה של עקצוץ באף מזה שעתיים המגיע כדי לקבל אישור שהכל בסדר ולא יסבול משפעת חס וחלילה בשישי-שבת. את זו הראשונה אני שולח לאשפוז ולזה האחרון אני אומר שמצבו כרגע טוב, אבל תעודות אחריות ברפואה אינן מסמך שרופא מנפיק אלא אם כן הוא חושב שהוא אלוהים, והוא לא.