במחקר שפורסם בכתב העתJournal of Investigative Dermatology , החוקרים ביקשו לכמת את יחס של הפרמקוקינטיקה/פרמקודינמיקה (PK/PD) של אדלימומאב ולהעריך את ההשפעה של טיפול משולב עם מתוטרקסט.
עוד בעניין דומה
החוקרים פיתחו מודל PK/PD של אוכלוסייה תוך שימוש בנתונים פרוספקטיביים של 59 חולים עם פסוריאזיס (PASI בסיסי = 12.6) שקיבלו אדלימומאב במשך 49 שבועות. החוקרים העריכו את הפרמטרים האופייניים ל-PK ו-PD ואת השונות בין-מטופלים של אותם פרמטרים. בנוסף, החוקרים ביצעו ניתוח משתני על מנת להעריך האם ניתן להסביר את השונות בין מטופלים על ידי תוספת של מתוטרקסט ומשתנים אחרים.
בסך הכל, נכללו 330 סקורים של PASI, 252 דגימות של רמת אדלימומאב בסרום, ו-247 דגימות של נוגדן נגד תרופות. תוצאות המחקר הדגימו כי נוכחות של נוגדנים נגד תרופות (קבוצת אדלימומאב = 46.7%, קבוצת אדלימומאב + מתוטרקסט = 38.7%; P = .031) נמצאה בקורלציה עם פינוי מוגבר של אדלימומאב (P < .001). במודל PD, השימוש במתוטרקסט במקביל לאדלימומאב היה בקורלציה גבולית עד מובהקת עם ירידה בריכוז החצי-המקסימלי של הנוגדנים המעקבים (ריכוז אדלימומאב שבו ציון התגובה הקלינית עבורו מופחת בחצי, P < .10).
החוקרים סיכמו כי על בסיס מודל ה-PK/PD, שימוש של מתוטרקסט יחד עם אדלימומאב מעלה בעקיפין את ריכוז האדלימומאב חלקית באמצעות יצירה מופחתת של נוגדנים נגד התרופות, מה שעשוי להביא ליעילות טובה יותר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
